החלטה בתיק ע"א 6763/13

           לפניי בקשה "דחופה" לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ע' בנימיני), במסגרתו התקבלה בקשת המשיבה (להלן: אל-על) למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא רשאית להפסיק להטיס במטוסיה את משלוחי הייצוא של המבקשת.

רקע עובדתי והליכים

1.        המבקשת היא חברה העוסקת בייבוא ארצה של קופים, בגידולם וברבייתם בחווה הממוקמת במושב מזור, לשם ייצואם למטרות ניסויים ומחקר רפואי (להלן: החווה). החווה פועלת מזה עשרות שנים ומחזיקה ברישיון עסק לצמיתות החל מיום 27.8.1991. בשנת 1994 הודיעה חברת התעופה אל-על למבקשת על נכונותה להטיס את משלוחי הקופים שהמבקשת מייצאת. זאת, בכפוף לפיקוח השירותים הוטרינריים בישראל ולכללי הארגון הבינלאומי לתובלה אווירית. כך היה עד לשנת 1999, אז ביקשה אל-על להפסיק את הטסת הקופים לצרכי מחקר רפואי, בין היתר על רקע השינוי שחל לטענתה בדעת הקהל בכל הנוגע לשמירה על זכויות בעלי-חיים. אל-על הודיעה על החלטתה למבקשת, וזו עתרה לבית המשפט קמא בבקשה למתן צו שיורה לאל-על להמשיך ולייצא את המשלוחים (ת.א (ת"א) 2855/00, להלן: ההליך הראשון). במקביל הגישה החווה בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור את הפסקת הובלתם של הקופים עד להכרעה בתובענה. ביום 1.12.2000 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה (כב' השופט י' זפט). בסמוך לכך הגישה המשיבה 2 - שהינה ארגון להגנה על זכויות בעלי חיים, אשר הצטרפה להליך מושא בקשה זו על-מנת לתמוך בבקשת אל-על, ולהתנגד להטסת הקופים לצורך מחקר רפואי בשל הסבל הנגרם להם לטענתה במהלך הטיסה - בקשה למתן צו מניעה זמני נגדי, שיאסור על אל-על להמשיך וייצא את משלוחי הקופים, בקשה זו נדחתה (בש"א 5276/01, כב' השופטת א' חיות).

2.        לקראת הדיון בתובענת המבקשת, הוגשה על-ידי אל-על הודעה מוסכמת, לפיה תמשיך להטיס במטוסיה את משלוחי המבקשת. בהודעה צוין כי המבקשת מסתפקת בהודעה זו וכי אין לה עוד טענות ותביעות נגד אל-על. להודעה מוסכמת זו ניתן ביום 20.5.2002 תוקף של פסק-דין (כב' השופטת ד' פלפל). אל-על המשיכה אפוא להוביל את משלוחי הייצוא של המבקשת, ובין השנים 2007-2011 ייצאה החווה 19 מטענים של קופים. יחד עם זאת, מאז אפריל 2011 לא התבקשה אל-על לייצא כל משלוח של המבקשת.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי         

3.        ביום 25.4.2012 הגישה אל-על המרצת פתיחה במסגרתה עתרה למתן פסק-דין אשר יצהיר כי היא רשאית להפסיק לייצא במטוסיה את משלוחי הקופים כאמור. בית המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 24.9.2013 (ה"פ 41140-04-12), קיבל את בקשת אל-על. נפסק כי פסק-הדין אשר נתן תוקף להסכמה בין הצדדים במסגרת ההליך הראשון, איננו מבוסס על הסכם פשרה המגבש הסכמות בין הצדדים בנוגע לסכסוך שביניהן. בית המשפט הטעים כי ההודעה המוסכמת אשר הוגשה מטעם אל-על בהליך הראשון,  וכן פסק-הדין שניתן בעקבותיה, אינם כוללים התחייבות של אל-על להמשיך ולייצא המשלוחים לתקופה מסוימת או "לעולמי עד". בתוך כך נדחתה טענת המבקשת לפיה בעצם הסכמתה על הפשרה, ויתרה אל-על על טענה להגבלת התחייבותה בזמן. בהתאם לכך, ובהינתן שפסק-הדין בהליך הראשון הטיל על אל-על התחייבות חוזית להמשיך ולייצא את המשלוחים, זו יכולה להביא לסיומה בכל עת, בכפוף לחובת תום הלב ולחובה ליתן הודעה מוקדמת. נקבע כי לנוכח העובדה כי במהלך התקופה מאז הגשת התביעה על-ידה לא סירבה אל-על להטיס את משלוחי המבקשת, ניתן לראות בהגשת התביעה משום הודעה מוקדמת נאותה. לאור זאת, דחה בית המשפט את טענותיה של המבקשת לעניין נטל ההוכחה אשר אותו על אל-על להרים כדי להצדיק את ביטולו של הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק-דין. כמו-כן נדחתה טענת המבקשת לפיה רצונה של אל-על לחדול מייצוא משלוחי הקופים למטרות מחקר רפואי מהווה אפליה פסולה. נקבע כי ההבחנה בין הטסת בעלי-חיים למטרות שהציבור רואה כמטרות חיוביות, כגון גני חיות, לבין הטסת בעלי חיים למטרות של ניסויים רפואיים, הינה הבחנה ראויה.

4.        זאת ועוד. נקבע כי טענתה של המבקשת לפיה אין אלטרנטיבות כלשהן להטסת המשלוחים מישראל לצורך מחקר רפואי מלבד אל-על, לא הוכחה ואף הופרכה. עדותו של עמיל המכס, יוסף ביבאס (להלן: ביבאס), ממנה ביקשה המבקשת להיבנות בהקשר זה, לפיה הוא בדק אפשרויות להטסת קופים מישראל לארה"ב בחברות אחרות מלבד אל-על ומצא כי שמונה מתוכן "אינן יכולות לעשות כן", נמצאה מגמתית ולא אמינה. בית המשפט קמא נימק קביעתו זו, בין היתר, בכך שהבדיקה עליה התבסס ביבאס נערכה רק לגבי שמונה חברות מתוך למעלה ממאה חברות תעופה זרות הפועלות בישראל. בנוסף, הבדיקה נערכה רק לגבי האפשרות להטסה ישירה מישראל ללוס-אנג'לס ולא ליעדים אחרים בארה"ב או בעולם. עדותו של ביבאס אף עמדה בניגוד לעדות דר' בושמיץ שזומן על-ידי המשיבה ואישר כי קיימים לפחות שמונה נמלי תעופה בארה"ב בהם ניתן לנחות עם קופים, משם להוביל אותם יבשתית ליעד הסופי. כן לא נבחנה על-ידי ביבאס האפשרות להטיס הקופים לארה"ב דרך אירופה, כפי שנעשה בעת יבוא הקופים. בית המשפט קמא מצא אפוא כי הוכח שניתן למצוא חברות תעופה אחרות המוכנות להטיס קופים מישראל.

5.        יתר על-כן, בית המשפט קיבל את טענות אל-על כי מאז שניתן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים, חלו מספר שינויים המצדיקים את בחינת הסוגיה מחדש. ראשית, הפיכתה של אל-על מחברה ממשלתית לחברה ציבורית, נתון אשר אינו מאפשר לדרוש ממנה להישאר "אדישה" לנזק הכלכלי והתדמיתי העלול להיגרם לה כתוצאה מהמשך ייצוא משלוחי קופים למטרת ניסויים רפואיים, וזאת בייחוד כאשר מתחרותיה נמנעות מכך. כמו-כן קיומו של ציבור הולך וגדל הנרתע מהטסת קופים למטרות ניסויים רפואיים, דבר המעורר חשש מפני אובדן לקוחות ומפני נזק כלכלי לאל-על.

6.        לבסוף, בית המשפט קמא קיבל כאמור את בקשת אל-על, ועל-כן ניתן פסק-דין הצהרתי המכיר בזכותה של אל-על לחדול מייצוא משלוחי המבקשת לחו"ל. נקבע כי אין מקום לעכב את תוקפה של החלטה זו לפרק זמן נוסף, שכן המבקשת קיבלה הודעה מוקדמת נאותה החל מיום הגשת התביעה ועד למתן ההחלטה, תקופה אשר במהלכה אל-על הסכימה להמשיך ולייצא את משלוחי המבקשת. בשולי דבריו ציין בית המשפט כי הוא דוחה את טענתה של אל-על כי כללי המשפט הציבורי אינם חלים עליה משחדלה מלהיות חברה ממשלתית, וקבע כי יש לראות בה "גוף דו-מהותי" הכפוף לכללי המשפט הציבורי. 

           מכאן הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים                                   

7.        המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור שהגישה הינם טובים, זאת בהתבסס על שלוש טענות עיקריות נגד פסק-דינו של בית המשפט קמא. ראשית, נטען כי השאלה שעמדה להכרעת בית המשפט המחוזי עניינה האם אל-על הוכיחה כי התקיימו הנסיבות החריגות שבגינן יש לבטל את פסק הדין בהליך הראשון. בית המשפט צריך היה לדון בתובענה בהתאם לכללים הנוגעים לביטול פסק-דין, ובכלל זה לבחון האם חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיקות את ביטולו, אולם לטענת המבקשת הדבר לא נעשה. עוד נטען כי חומר הראיות מוביל למסקנה הפוכה מזו שאליה הגיע בית משפט קמא, דהיינו למסקנה כי למבקשת אלטרנטיבות להטסה מלבד אל-על. לטענת המבקשת, סוגיית האלטרנטיבות שימשה "כאדן עיקרי" בהחלטת אל-על להפסיק ההטסה, ולכן יש מקום להתערב בממצא עובדתי זה של בית המשפט קמא. זאת ועוד, לטענת המבקשת, סירוב אל-על להטיס את משלוחי המבקשת מהווה הפרה של הוראות הרישיון שניתן לה על-ידי המדינה, וכן אפליה פסולה בין הטסת בעלי-חיים למטרות מחקר לבין הטסתם למטרות אחרות. נטען כי עת התקבלה על-ידי בית המשפט קמא עמדתה של המבקשת לפיה אל-על הינה גוף דו-מהותי, מתן הכשר להחלטתה של אל-על להפסיק את ההטסה משיקולים עסקיים מהווה תקדים "מסוכן".

8.        עוד טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, מאחר שבלא עיכוב ביצוע פסק הדין, תוכשל התקשרות קיימת למשלוח הקרוב לארה"ב, אשר בעבורו כבר התקבל היתר לייצוא, ולקראתו נערכו הכנות אשר ארכו זמן רב וכרוכות בהוצאות גבוהות ובתשומות. צוין כי מדובר במשלוח ראשון של המבקשת מזה זמן רב, אשר הושג לאחר מאמצים רבים. לטענת המבקשת אם המשלוח לא יבוצע, הדבר יגרום להפרת חוזה שלה עם צד ג' בהיקף כספי ניכר. כמו-כן נטען כי בהיעדר ייצוא משלוחים, המבקשת אינה יכולה לשאת בהוצאות האחזקה השוטפות של החווה, ולפרוע מקדמות כספיות גבוהות שנלקחו על-ידה מצדדים שלישיים לשם כך. יתרה מזאת, נטען כי בהיעדר אפשרות ליצוא משלוחים, הקופים המצויים כעת בחווה, מעל 1,000 במספר, יישארו בחווה "ללא כל תוחלת". לעומת זאת, המבקשת טוענת כי לא יגרם לאל-על נזק מהותי כלשהו אם המצב שהתקיים משך 22 שנה, יתקיים לפרק זמן נוסף, עד להכרעה סופית במחלוקת.

9.        אל-על טוענת כי יש לדחות את הבקשה. ראשית נטען כי מאחר שפסק הדין של בית המשפט קמא אך הצהיר כי לאל-על הזכות לחדול מהובלת משלוחי המבקשת למטרות ניסויים ומחקר רפואי, הוא אינו כולל הוראות אופרטיביות אשר יש מקום לעכב במסגרת סעד של עיכוב ביצוע. אי-לכך, הבקשה אינה אלא בקשה לצו עשה זמני "במסווה" של עיכוב ביצוע, ואין מקום למתן סעד זמני זה לאחר שטענות המבקשת נדונו ונדחו. עוד נטען כי אם יינתן הצו והערעור שהוגש על-ידי המבקשת ידחה, ייווצר מצב של מעשה עשוי, נוכח הנזק התדמיתי שיגרם לאל-על בשל שליחת המטען, דבר אשר מרחיק ממנה לקוחות ופוגע בעסקיה. זאת ועוד. המשיבה טוענת כי גם אם מדובר היה בסעד של עיכוב ביצוע, התנאים למתן הסעד אינם מתקיימים במקרה דנן: סיכויי הערעור קלושים לאור קיומה של הכרעה משפטית "חדה וברורה", כהגדרתה. כך לעניין ההכרעה בדבר היעדר קיומו של פסק דין שניתן בהסכמה לטענת המבקשת, וכן לעניין זכותה של אל-על להביא את החוזה בינה לבין המבקשת לסיומו על-ידי מתן הודעה מוקדמת.

           יתר על-כן, לטענת אל-על, לא ניתן לקבל את טענת המבקשת בדבר קיומו של נזק בלתי הפיך אם לא תתקבל בקשתה, מאחר שהאחרונה מודעת מזה זמן רב לכוונת אל-על לחדול מהטסת הקופים, כפי שקבע בית המשפט קמא. אל-על מזכירה את קביעת בית המשפט קמא כי ישנן אלטרנטיבות נוספות להטסת המשלוחים מלבד אל-על. היא סבורה כי יש לדחות אפוא את ניסיונה של המבקשת לקעקע ממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא, ואף להוסיף ראיות על אלה שהוצגו בפני הערכאה דלמטה, בדמות עשרות רבות של מכתבים מטעמה של המבקשת לחברות תעופה, כאשר לגבי רובם לא הוצג מענה לפניות. לטענת אל-על, המבקשת לא הייתה רשאית לצרף לבקשה מסמכים בלא נטילת רשות, והיא מבהירה כי מדובר במסמכים אשר "נולדו" לאחר שניתן פסק הדין הנתקף בערעור, ולכן לא היו חלק ממסכת הראיות שהוצגת בפני בית המשפט קמא. לצד זאת הודגש כי על-פי קביעות בית המשפט קמא, ישנם נזקים העלולים להיגרם למשיבה אם לא תינתן לה האפשרות לחדול מייצוא המשלוחים, כגון פגיעה בעסקיה כתוצאה מחרם צרכני וכן פגיעה באוטונומיה של הרצון מעצם חיובה לבצע שירות בניגוד לרצונה. לאור זאת, טוענת אל-על כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתה.

10.      המשיבות 2 ו-3 סבורות אף הן כי יש לדחות את הבקשה, ומצטרפות לאמור בתגובת אל-על. המשיבות 3-2 הוסיפו וטענו כי המבקשת הסתירה בבקשתה עובדות רלוונטיות להכרעה. כך, לא צוינו פרטיה של העסקה הקרובה, אשר לטענת המבקשת אי-מתן עיכוב הביצוע יביא להכשלתה, ובכללם מתי נחתם החוזה, מהו היקפו וכן זהותו של אותו צד ג'. עוד נטען כי המבקשת נמנעה מלציין דבר קיומם של קשיים נוספים בכל הנוגע לייצוא משלוחי הקופים, אשר אינם נוגעים לאל-על. כך למשל, המבקשת הגישה שתי תביעות נגד רשות הטבע והגנים, אשר חתומה על היתר היצוא של המבקשת, במסגרתן היא תובעת נזקים כספיים אשר נגרמו לה, לטענתה, על-ידי הרשות וכן על-ידי המשרד להגנת הסביבה, בגין הפרת התקשרויות אחרות שהיו לחווה. יתרה מזאת, המשיבות טוענות כי המבקשת נמנעה מלהציג פרטים בדבר קיומם של מגעים בינה לבין המדינה למציאת פתרון עבור הקופים אשר ייתר את הצורך בהטסתם מישראל. כן לא פירטה את דבר קיומה של יוזמה להעביר את הקופים שבחווה לשמורה. בכך, יצרה המבקשת מצג שווא כאילו האפשרות היחידה העומדת בפניה היא ייצוא הקופים לצרכי ניסויים בחו"ל.

           לגופו של עניין נטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבות, נוכח כישלונה של המבקשת להוכיח מהו הנזק הבלתי הפיך שיגרם לה מחד גיסא, והנזק החמור והברור אשר יגרם לקופים, אם ייאלצו לעבור את הטיסה המייגעת מאידך גיסא. הכול בנוסף לטעמים שפורטו בתגובתה של אל-על.

11.      בתגובתה לתשובות המשיבות טענה המבקשת כי המסמכים אשר צורפו לבקשה, אשר הוגשה לפי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א), מהווים חלק מן התשתית הראייתית הנדרשת לצורך ביסוס הטענה בדבר הנזק שיגרם למבקשת, אם לא תיענה בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט קמא. בנוסף, המסמכים הנוגעים להיתר הייצוא החדש שהתקבל ב-2.9.2013 "נולדו" לאחר שמיעת הראיות בערכאה הדיונית, כך שלא ניתן היה להגישם שם. בהתייחס לטענת המשיבות לפיה לא ניתן לעכב ביצוע של סעד הצהרתי, נטען כי המבוקש בבקשה חוסה תחת הגדרות תקנה 470(2) וכן תקנה 470(3) לתקסד"א. מעבר לכך טענה המבקשת כי יש לדחות את טענות המשיבות 3-2 באשר להימנעותה לכאורה לחשוף פרטים רלבנטיים. המבקשת הטעימה כי המגעים אשר ניהלה החווה לשם מציאת פתרון לקופים אשר נותרו בחווה, כמו גם התביעה שהוגשה נגד המדינה ורשות הטבע והגנים, עניינן בקופי "גרעין הרבייה" שאינם מיועדים לייצוא, להבדיל מן הקופים המיועדים לייצוא, בהם עסקינן בבקשה דנן.  

דיון והכרעה